כאשר אנו מדברים על מזיקים שמטרידים בני אדם ובעלי חיים, שניים מהשמות הבולטים הם פשפשים ופרעושים. למרות הדמיון במטרד שהם יוצרים – עקיצות, גירודים ואי נוחות – מדובר בשני סוגים שונים של חרקים, עם מאפיינים ביולוגיים והתנהגותיים שונים לחלוטין. הכרת ההבדלים ביניהם היא חיונית לאיתור, טיפול ומניעה יעילים.
פשפשים – תיאור, הרגלים ונזק אפשרי
פשפש המיטה הוא הנפוץ והמוכר ביותר מבין משפחת הפשפשים המזיקים. מדובר בחרק שטוח, בצבע חום-אדמדם, שניזון מדם האדם ופעיל בעיקר בלילה. הוא מתחבא במזרנים, סדקים ברהיטים, מסגרות מיטה וקירות. פשפשים נמשכים לחום גוף ופחמן דו-חמצני, ולכן יעדיפו להסתתר קרוב למקום השינה. העקיצות שלהם מופיעות לרוב בצברים, וגורמות לגירוי עורי, גירודים ולעיתים גם תגובות אלרגיות. מעבר לפגיעה הפיזית, פשפשים יוצרים גם נזק פסיכולוגי – תחושת גועל, חרדה ופגיעה באיכות החיים. פשפשים מסוגלים לשרוד גם תקופות ארוכות ללא מזון, והם מתרבים במהירות כאשר התנאים מתאימים. לכן, גם אם נדמה שהבעיה נפתרה, חזרה של פשפשים לאחר זמן מה היא תופעה מוכרת, במיוחד אם לא טופלו כל מקורות ההתרבות.
פרעושים – מבנה, מקורות הדבקה וסיכונים בריאותיים
הפרעוש הוא חרק זעיר, קפצן ובלתי מעופף, שבדרך כלל נטפל לבעלי חיים – כלבים, חתולים ולעיתים גם עכברים. יחד עם זאת, הוא עשוי לעבור גם לבני אדם ולגרום לעקיצות עוקצניות. בשונה מהפשפשים, הפרעושים יכולים לעבור בקלות בין מארחים שונים, מה שהופך אותם לווקטור להעברת מחלות. הם מסוגלים להתרבות במהירות רבה, והביצים שלהם עשויות לשרוד בסביבה לאורך זמן – בשטיחים, סדקים ברצפה ומרבצים של חיות מחמד. כאשר קיימת נגיעות בפרעושים בבית, לא מספיק רק לטפל בחיה שנושאת אותם – יש להרחיב את הטיפול לכל הסביבה.
עקיצות של פרעושים נראות כנקודות אדומות ומגרדות, בדרך כלל באזור הרגליים והקרסוליים. אצל חיות מחמד, הן עלולות לגרום לדלקות עור חמורות, תגובות אלרגיות ולעיתים אף לנשירה של פרווה ולפצעים פתוחים. פרעושים יכולים להעביר גם טפילים פנימיים, כמו תולעים, דבר שמחייב שילוב בין הדברה חיצונית לטיפול וטרינרי מקיף.
הדברה – איך מטפלים בכל אחד?
הטיפול בפשפשים שונה לחלוטין מהטיפול בפרעושים. פשפשים דורשים לרוב הדברה מקצועית באמצעות חומרים ייעודיים, שילוב של שאיבה קפדנית, ניקוי יסודי וטיפול במיטות, מזרנים וקירות סמוכים. במקרים מסוימים נדרשת הדברה תרמית או הדברה בשיטות מתקדמות אחרות, תוך ניטור מדויק של מוקדי ההתרבות והמעבר של הפשפשים. ישנם מצבים שבהם נדרש יותר מסבב טיפול אחד, ונדרשת סבלנות ונחישות מצד הדיירים והמדביר כאחד.
לעומת זאת, הדברת פרעושים מתמקדת בעיקר בטיפול בחיות המחמד (באמצעות קולרים, טיפות עור, תרסיסים או כדורים), ניקוי יסודי של מרבצים ושטיחים, ושימוש בחומרים הדברתיים במוקדי ההתרבות. לעיתים יש לשלב גם טיפול סביבתי כדי לקטוע את מחזור החיים של הפרעוש. במקרים חמורים במיוחד, ייתכן שיהיה צורך לבצע הדברה חוזרת כעבור מספר שבועות, על מנת להשמיד את הביצים והזחלים ששרדו.

מניעה – מה אפשר לעשות כדי להימנע מהתפרצות?
במקרה של פשפשים, מומלץ לבדוק היטב רהיטים יד שנייה לפני הכנסתם לבית, לשאוב באופן קבוע את המזרנים והמיטות, לבדוק סימנים כמו כתמי דם קטנים על הסדינים, ולשים לב לעקיצות שמופיעות באזורים חשופים של הגוף בשעות הבוקר. בפנסיונים ובמלונות, חשוב לבדוק את המיטה לפני השימוש ולשים לב לסימנים מחשידים. במידה ויש חשד לנגיעות, רצוי לפנות מיד לאיש מקצוע להדברת פשפשים ולמנוע התפשטות חמורה.
במקרה של פרעושים, חשוב לטפל באופן שגרתי בבעלי החיים באמצעות אמצעי מניעה המומלצים על ידי וטרינר, לשמור על ניקיון הסביבה הביתית, לוודא שאין מקומות מסתור שיכולים לשמש בית לדור הבא של הפרעושים, ולנקות היטב אזורים כמו ספות, שטיחים, פינות חשוכות ומרבצי חיות. חשיפה לחוץ גם עשויה להיות גורם סיכון, ולכן יש לנקוט אמצעי זהירות לאחר טיולים או משחקים בגינות ציבוריות.
סיכום: לא כל עקיצה דומה – אך כל טיפול חייב להיות מדויק
למרות שפשפשים ופרעושים עלולים להיראות דומים בתוצאה שלהם – גירודים, אי נוחות ולעיתים סבל ממשי – חשוב להבין את ההבדלים ביניהם כדי לטפל בהם בצורה נכונה. אם אתם מזהים עקיצות חוזרות, חיות מחמד שמגרדות או סימנים מחשידים בבית – אל תהססו לפנות לאיש מקצוע בתחום ההדברה שיזהה במדויק את סוג המזיק ויבצע טיפול מתאים. טיפול שגוי או חלקי לא רק שלא יפתור את הבעיה – אלא עשוי להחמיר אותה. ההבדל בין הצלחה לכישלון טמון בהבנה, דיוק, ובעיקר – ביכולת לפעול נכון מהרגע הראשון.


