ד"ר תומר ניסימיאן, הווטרינר הראשי ברשות הטבע והגנים מספר: "הרחם נלכד במלכודת רגל שהוצבה לצורך לכידת טורפים למשדור ושחרור. בתיאום עם אוריה ואזנה פקח הרשות האזורי, הרחם נלקח לטיפול ראשוני במרכז האקלום לחיות בר אגמון החולה קק"ל. שם, שלחה לי מנהלת מרכז האקלום ד"ר רונה ולנסי נדלר את תגי הזיהוי שלו ויחד עם אקולוג העופות ברשות אוהד הצופה, זוהה הרחם כיליד שנת 2019, אשר מושדר וסומן בעודו גוזל בקן בגולן במחקר המשותף לרשות הטבע והגנים ולחוקרים מהאוניברסיטה בן-גוריון. על פי הנתונים מהפקח האזורי, רחם זה קינן בעונת הקינון באזור נחל ג'ילבון. במקביל להעברת הרחם לטיפול, ביצענו מאמצים לזהות את הקן בה קינן ולהציל את הביצים שנותרה בקן".
מיד לאחר הטיפול הראשוני באגמון ד"ר ניסימיאן ביקש להעביר את הרחם לבית החולים לחיות בר בספארי רמת גן ומאז כבר מעל חודשיים וצוות בית החולים טיפל בו במסירות. לדברי פרופסור דודו אשחר מנהל בית החולים לחיות בר: ״הרחם הגיע אלינו לאחר שנלכד במלכודת ורגלו רוסקה. בניתוח חירום בעזרתו של דר׳ עמוס טץ נקטעה הרגל בחצי הדרך מתחת ל״ברך״ והרחם התאושש יפה מאז הניתוח. כמו כל בעל חיים פצוע המגיע לבית החולים לחיות בר, גם לרחם הזה מגיע צ'אנס לחזור למקומו בטבע, להתאחד עם בת זוגו, לקנן ולהקים דורות של רחמים צעירים שיגדילו את האוכלוסייה המתדלדלת. לשם כך התאספה קבוצה של אנשים יצירתיים שהגו את הרעיון לחיבור פרוטזה שהודפסה בתלת-מימד (בסיוע של רוני גבאי מתכננת רפואית) שתשקם חלקית את הרגל הקטועה. אנו מקווים שהתוכנית החדשנית מסוגה תיתן עתיד טוב יותר לרחם שלנו בעזרת הצוות המטפל המסור גם נאחל לו הצלחה בדרך השיקום הארוכה שלפניו.״
השבוע, קיימו בבית החולים את הניתוח הייחודי ופורץ הדרך להחדרת השתל. זהו ניתוח מאוד מורכב שדורש שיתוף פעולה בין מוקדי ידע רבים כדי להגיע לתוצאה האופטימלית, מבחינת המורכבות שלו. כדי לחבר בין כל הגורמים, בטרם החל הניתוח נערך תדריך מפורט של כל הצוות יחד. ד״ר מתן אור, אורתופד וטרינרי מומחה וד״ר דוד לניאדו, אורתופד הומני מומחה מהדסה עין כרם, שהיו אמונים יחד עם רוני גבאי ואוהד הצופה, על החלקים של תכנון הפרוטזה, ניתחו את הרחם במשך למעלה משעה. אליהם הצטרפו חן מנחם טכנאית הרדמה וטרינרית, ד״ר אריאלה רוזנצוויג, ד״ר רותי שבירו מבית החולים וד"ר תומר ניסימיאן וטרינר רשות הטבע והגנים. מבית החולים נמסר כי הניתוח הלך כמתוכנן ועבר בהצלחה – השתל נכנס ויושב יפה במקומו ולרחם שלום. הוא ימתין עכשיו כשלושה/ארבעה שבועות בטרם הצוות יוכל להמשיך לשלב הבא – חיבור החלק החיצוני של הפרוטזה.
"אחד הדברים החדשניים ביותר שהתרחש בניתוח זה, הינו המיקום של הקטיעה. עד היום, כל השתלים שנעשו בעולם הם שתלים בגפיים שחוברו לחלק נמוך יותר ברגל – בעצמות שורש כף הרגל – הקרסול (טרזוס) בעוד ששתל זה חובר גבוה יותר בעצם השוק (טיבייה). יש לכך משמעות אדירה ביכולות של הרחם לחזור בעתיד לטבע, זה עשוי להקל על היכולת שלו ללכת, להזדווג ועוד המון פעולות תקינות" מוסיף ד"ר תומר ניסימיאן.
בסיום הניתוח אמר ד״ר מתן אור כי:״ זוהי דוגמא לשיתוף פעולה, אחד מיני רבים, בין העולם ההומני לעולם הווטרינרי. זו פעם ראשונה שניתוח כזה נערך בחיות בארץ ובפרט בחיות בר בשל המורכבות שלו. אחד העקרונות ביצירת הפרוטזה לעופות הוא לוודא שתהיה קלה מספיק כדי שלא לגרום לקושי בתעופה. משקלה של הרגל החסרה של הרחם הייתה כ -7 גרם והיינו צריכים למצוא פתרון בערך באותו סדר גודל של משקל, עם חומרים עמידים בתנאי מזג האויר והסביבה, וגם שיהיה חזק מספיק ביחס לשאר עצמותיו של הרחם. במסגרת הזאת הצלחנו ליצור שתל שהוא מאוד קטן ואיכותי מבחינת החומרים שלו ובסופו של דבר שוקל 3 גרם כך שמבחינתנו עמדנו בכל הקריטריונים וכך גם לאחר חיבור החלק החיצוני של הרגל. אני מודה לחברת טוביה שרון שהדפיסו את המשתל ולחברת Synergy3dmed שהדפיסו את הג׳יגים והמודל שביצעו את ההדפסה בהתנדבות מלאה. זו זכות להשתמש בטכנולוגיה הזו, שהיא הכי מתקדמת כיום בפרוטוקול האורתופדיה של חיות בר, במיוחד כשזה יכול לסייע בפרטים חשובים מאוד מבחינה אקולוגית בטבע. הרחם הזה הוא רחם דוגר. בתור צפר מחובב וכמי שגדל בשדה בוקר, זו הרגשת סיפוק ושליחות אדירה לקחת את היכולת והידע המצטבר ולהעניק אותו לחיות בר כמו רחם, שהיה חלק מהסביבה הטבעית שלי ביום יום."
מרשות הטבע והגנים נמסר כי הרחם הוא דורס הנמצא בסכנת הכחדה עולמית ובישראל אף בסכנה חמורה ביותר. אוכלוסיית הרחם העולמית בטבע מצטמצמת בקצב מדאיג, אך כאן בישראל הודות לעבודות שימור והגנה מאומצות במסגרת פרויקט פורשים כנף ובתמיכת קרן שטחית פתוחים, הצליחו לאושש ולייצב את אוכלוסיית הרחמים המקומית. כיום מונה האוכלוסייה בערך כ-65 זוגות ומצליחה לשמור על יציבות מסוימת בעשור האחרון, לאחר שחלה ירידה דרסטית בגודל האוכלוסייה, שעמדה בעבר על 150 זוגות. האיומים העיקריים על הרחם מגיעים מהרעלות (חומרי הדברה, תרופות ווטרינריות ועופרת מתחמושת ציד), התחשמלות והתנגשות בקווי מתח ובטורבינות רוח, וכן פגיעות שונות לאורך ציר הנדידה.
