סימה שניט תושבת בית הדיור המוגן משען רמת אפעל מתנדבת כבר 20 שנה בעיריית גבעתיים ומסייעת למאות ניצולי שואה במיצוי זכויותיהם וסיוע בנבכי הבירוקרטיה. לרגל יום השואה מספרת סימה את סיפורה האישי והמשפחתי המרגש.
סימה שניט בת ה-81 מתגוררת במשען רמת אפעל ובמקביל היא פועלת בהתנדבות מלאה מהמשרד שלה בעיריית גבעתיים למען ניצולי שואה רבים במאמץ למצות את זכויותיהם. בין המסתייעים בשירותיה, גם דיירי כפר הגימלאים "משען אפעל". שניט, שהיא בעלת תואר מאוניברסיטת בר אילן והוסמכה כטוענת משפטית ומגשרת מנצלת את כישוריה וניסיונה לטובת ניצולי שואה והתמחתה בנושא מיצוי זכויות ניצולי שואה ואף עובדת בהתנדבות בסיוע משפטי לניצולי שואה משך יותר משני עשורים – התנדבות אשר עלך פועלה זה קיבלה תעודות הוקרה רבות במשך השנים.
סימה שניט עצמה היא ניצולת שואה ששרדה את תלאות השואה והמלחמה ביוון. בזמן שהנאצים היו בדרכם מסלוניקי ללאריסה, עיר מגוריהם של סימה ומשפחתה, הצליחה המשפחה לברוח מבעוד מועד כשאביה של סימה לוקח אותה, בסיוע עגלה וסוס, להסתתר באחד הכפרים שבהרי צפון יוון, שם המשפחה חיה לבד כשהם סובלים מרעב כבד וממחלות קשות.
ברבות הימים הצטרף אביה של סימה לפרטיזנים, ואף נפצע באחת הפשיטות שלהם ואושפז בבית חולים באתונה. בעקבות פציעתו של האב החליטה אימה של סימה לקחת אותה ואת אחיה הקטן לנמל פיראוס, שם הם התכנסו יחד עם פליטים יהודים נוספים במטרה לעלות לארץ ישראל.
כשנה לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1946, הפליגה המשפחה המצומצמת בספינת המעפילים הנרייטה סאלד לישראל אלא שכאן לא תמו תלאותיהם של בני המשפחה העייפים. כידוע, ספינת המעפילים נתפסה ע"י הבריטים בטרם נחתה בחופי ישראל והוחזרה לקפריסין, שם שהו נוסעי האוניה במחנות עקורים במשך 11 חודשים עד שעלו ארצה.
בארץ הייתה סימה לילדת החוץ הראשונה בקיבוץ מענית אך אביה, שעלה ארצה שלוש שנים אחרי שהמשפחה עלתה, לא היה כתמול שלשום בעקבות החוויות הקשות שעבר במלחמה והוא עבד בנמל ת"א ונפטר מפציעתו בזמן המלחמה בנאצים והוא בן 51 בסך הכל.
לימים נישאה סימה ועסקה בהוראה משך חייה הבוגרים וכשיצאה לפנסיה מוקדמת ידעה כי תעשה ככל יכולתה לסייע לניצולי שואה – תפקיד אותו היא נושאת עימה בהתנדבות, בגאווה ואחריות, עד היום.
