תוכן מקודםבבסיס החיוב לתשלום דמי שימוש ראויים עומד העיקרון המשפטי של עשיית עושר ולא במשפט. עיקרון זה קובע כי אדם אינו רשאי להתעשר או להפיק טובת הנאה על חשבונו של אדם אחר ללא בסיס חוקי או חוזי לכך. כאשר נכס מקרקעין נמצא בבעלות משותפת אך רק אחד מהשותפים עושה בו שימוש בלעדי הוא למעשה נהנה מהשימוש בחלקו של שותפו מבלי לשלם על כך. בכך הוא מתעשר שלא כדין על חשבונו. החיוב בתשלום דמי השימוש נועד לתקן מצב זה. הוא מאזן את חוסר השוויון ומחייב את השותף המשתמש לשלם לשותפיו את שווי ההנאה שהפיק מהשימוש בחלקם בנכס. כך נמנעת התעשרות בלתי צודקת של צד אחד על חשבון האחר.
ירושת משק חקלאי שלעיתים מתנגשת בין עקרונות משפטיים
דיני הירושה בישראל מבוססים על עיקרון השוויון שלפיו כל היורשים באותה דרגת קרבה זכאים לחלק שווה בעיזבון. מנגד, דיני המקרקעין החלים על נחלות חקלאיות מבוססים על עיקרון שלמות הנחלה ואוסרים על פיצולה בין מספר יורשים. התנגשות זו בין שני עקרונות יסוד היא המקור למרבית הסכסוכים המשפטיים בתחום. בתי המשפט נדרשים בכל מקרה לגופו למצוא את האיזון הראוי בין כיבוד זכותם של כל היורשים לרשת, לבין הצורך לשמור על המשק כיחידה אחת. התמודדות עם סוגיות של ירושת משק חקלאי היא למעשה ניסיון מתמיד לגשר על המתח המובנה בין חוק הירושה הכללי לבין ההסכמים הספציפיים החלים על המגזר החקלאי ולמצוא פתרון צודק בנסיבות העניין.
האיסור על שימוש חורג בקרקע חקלאית מבוסס על אינטרס ציבורי רחב
ההגבלות על השימוש בקרקע חקלאית אינן נובעות מרצון שרירותי להגביל את בעלי הנחלות אלא מתוך ראייה של אינטרסים ציבוריים כלל ארציים. המדיניות התכנונית בישראל שואפת לשמור על עתודות קרקע חקלאיות לצורך הבטחת ביטחון תזונתי עתידי, וכן לשמור על ריאות ירוקות ושטחים פתוחים לרווחת כלל הציבור. בנוסף, ישנו רצון למנוע עיור של השטחים הכפריים ולשמר את אופייה הייחודי של ההתיישבות החקלאית. כל מעשה של שימוש חורג בקרקע חקלאית נתפס כפגיעה לא רק בהסכם החכירה אלא גם באותם אינטרסים ציבוריים רחבים. זו הסיבה שהרשויות נוקטות ביד קשה יחסית נגד תופעה זו במטרה להגן על המדיניות התכנונית ארוכת הטווח של המדינה.
עורכת הדין רחל פרץ גלם עוסקת במגוון הנושאים המורכבים של מושבים ונחלות והיא הכתובת לקבל ממנה ייעוץ פרטני ומענה.