בסיום טקס יום השואה שנערך אמש בגבעתיים, פגש חבר מועצת העיר הצעיר יעקב שטרן את שרה פרי, ניצולת שואה תושבת העיר שאף הדליקה משואה בטקס העירוני. את מה ששמע ולמד בעקבות המפגש – הוא מבקש שגם אתם תזכרו.
כשאמרתי לשרה פרי בסיום טקס יום השואה אתמול בלילה שאשמח להקפיץ אותה הביתה, היא אמרה לי "אבל אני יכולה לנסוע בקו 55 חבל שתטרח". אמרתי לה שאין מצב שהיא תתחיל לחכות לאוטובוס, ורק אחרי שכנועים היא הסכימה. בדרך לביתה ביקשתי ממנה שתספר לי מה היה שם. שרה קצת היססה בהתחלה, אך תוך דקותיים היא נפתחה ואני נשאבתי לסיפור החיים המצמרר והבלתי נתפס שלה:
שרה, ילדה בת 3 מלובלין, שבתחילת המלחמה אביה נשלח למחנה עבודה ולאחר מכן נרצח, ואמה לקוחת אותה והן ובורחות ליער, מחפשות את דרכן ומתחבאת אצל משפחה פולנית במשך מספר חודשים. לימים שרה תדאג שאותה משפחה תוכר כחסידת אומות העולם. לאחר מכן הגרמנים תופסים אותם ושולחים אותם למחנה ההשמדה מיידנק. ילדה בת 3 שצריכה לשרוד תקופה במיידנק ובעיקר כל הזמן להתחבא. להתחבא בין הדרגשים, מתחת לשק תפוחי האדמה, להתחבא בין מעילים ואפילו והתחפשות במסדר לאישה בוגרת. העיקר שהגרמנים לא יראו את שרל'ה, ילדה קטנטנה בלב גיא המוות. כי מבחינת הגרמנים אין ילדים במיידנק.
למעשה, שרה היא אחת משבע הילדים היחידים ששרדו וניצלו ממיידנק. אביה, סבה וסבתה נספו, ורק אמא נשארה לה. אמא שלה, גיבורה אמיתית שהגנה ושמרה עליה כל העת במחנה מפני הגרמנים. עד שבשלב מסוים לפני שחרור המחנה נפרדו דרכיהם.
עם שחרור המחנה שרה הועברה לאחר המלחמה לבית יתומים וכעבור שנה מסיום המלחמה אמא ששוחררה גם חיפשה אותה עד שהם נפגשו. שרה סיפרה שברגע שראתה את אמה -היא בכלל לא האמינה שזו אכן היא כי חשבה שהיא לא בין החיים. משם השניים עברו לגרמניה לתקופה, ומשם במסע תלאות עלו לארץ ישראל, תחילה, ליפו ואחר כך עברו לגבעתיים. בינתיים שרה התחתנה, נישאה, הקימה משפחה, ילדים נכדים ונינים.
שרה על אף היותה בעשור השמיני, היא אישה עם אנרגיות מטורפות של בחורה בת 18, יש לה לו"ז צפוף ודחוס כמו של שר בממשלה: שיחות ,הרצאות, פגישות התנדבויות ביד ושם, חברה פעיל בקפה אירופה, במועדון ימי שני, ובקיצור מה לא. מפעל חיים של אישה אחת. לפולין אגב היא לא נוסעת לבקר וכף רגלה לא תדרוך שם. "אין לי מה לחפש שם" לדבריה.
לפני שנפרדנו, (רק כי היה מאוחר ושרה מיהרה לביתה לקראת שיחה הבוקר) שרה שולפת נייר שכתבה ,כמסר שהיא מעבירה לדור הצעיר והיא מקריאה לי אותו : "ובכוח האמונה והתקווה של דור אשר יצר מהתופת ובחר בחיים, תרם למדינה בכל התחומים, נושא בזיכרון הכואב ועושה הכל להעבירו לדור הבא…. כי בחרנו בדרך של נטיעה זריעה וחינוך…
יעקב שטרן הנו חבר מועצת העיר גבעתיים ומחזיק תיק הרווחה בעיר
