אביעד ברטובהפרעת אכילה כפייתית, או בשמותיה הנוספים: הפרעת אכילה התקפית, או בולמוסית- משתייכת למשפחת הפרעות האכילה הכוללות גם אנורקסיה נרבוזה ובולימיה. על פי פוריה קורן זילבר, ניתן להגדיר הפרעת אכילה, כאכילה שאינה באה לספק צורך פיזי, אלא נובעת ממניעים נפשיים וריגשיים.
מידי פעם כל אחד מאיתנו אוכל לאו דווקא מסיבות של רעב פיזי. אנחנו אוכלים קינוח בסוף הארוחה, לא כי אנחנו באמת רעבים, או נדחה ארוחת צהריים ונוכל רק משהו קל, כיון שאנחנו מתכננים יציאה למסעדה בערב. צורות התנהגות אלה- הן התנהגויות שמונחות על ידי בחירה ושליטה. לעומת זאת, בהפרעת אכילה, מסבירה פוריה קורן זילבר- אנחנו מדברים על אכילה או אי אכילה, שאינם נשלטים. אלו דפוסים, שנדמים כנשלטים על ידי כוח חיצוני, שאינו נשמע לרצוננו.
מהי הפרעת אכילה כפייתית?
כשאנחנו מדברים על הפרעת אכילה כפייתית- אנחנו מתכוונים לאכילה של כמות מזון גדולה בפרק זמן קצר. אנחנו חווים זאת כבולמוס חסר שליטה, שמתבטא בחוסר יכולת לעצור או לשלוט הן על הכמות והן על אופן האכילה.
מהו בולמוס?
ישנם מספר מאפיינים המייחדים בולמוס מסתם אכילה מרובה ואלו הם:
הבולמוס מתאפיין בקצב אכילה מהיר מן הרגיל, האכילה אינה מסודרת והיא מכל הבא לפה: מתוק, מלוח, חמוץ. בדרך כלל האכילה תעצר רק כאשר האדם ירגיש חוסר נוחות פיסית בשל כמויות האוכל הגדולות שצרך.
האכילה תתבצע לרוב בחשאי בשל תחושות הבושה והאשמה שמתלוות לאופן אכילה כזה.
אחרי הבולמוס תתעוררנה דאגות לגבי השפעות האכילה הבלתי נשלטת על השמנה ועל ממדי הגוף. חלק מהסובלים מהפרעה זו ידווחו על גורמים מזרזים לבולמוס כמו תחושות של דיכאון או חרדה. אחרים לא יוכלו להצביע על מקדמים ספציפיים, אך ידווחו על תחושה לא ספציפית של מתח שקודמת לבולמוס.
יש כאלה שידווחו על הבולמוס כבעל איכות מנחמת, לעיתים ירגישו במהלכו תחושה של ניתוק או של ריחוף.
פוריה קורן זילבר מסבירה, שהפרעת האכילה הכפייתית פוגעת בתחומים נרחבים של החיים: נצפה בפגיעה בדימוי העצמי ובבטחון העצמי. אלה יהיו ניזונים מן המשקל וממידות הגוף. הזהות העצמית תקבע על ידי עודף המשקל ותשפיע על ההתנהלות החברתית. יש אנשים שלאחר בולמוס, הסתגרו בבית ואף יבטלו פגישות חשובות, לא יצאו לעבודה או ללימודים ולא יגיעו לאירועים חברתיים.
הפרעת אכילה התקפית גם משפיעה על החשיבה הן על תכנה והן על איכותה: המחשבות יתרכזו באוכל, באכילה, במשקל ובדימוי גוף והן תהיינה בעלות איכות של חשיבה אובססיבית. מכאן ניתן לדבר על הפרעת אכילה כפייתית כבעלת מאפיינים של התמכרות.
הבטים נפשיים של הפרעת אכילה כפייתית:
כפי שידוע לכולם- הצורך במזון הוא צורך בסיסי, כשההתנסויות הראשונות בהזנה מתקשרות עם הצרכים הריגשיים שלנו לאהבה ולהכלה. ההורה שמאכיל את התינוק- הוא גם זה שמחבק, מרגיע ועוטף אותו ומכאן נוצר הקשר העוצמתי בין אכילה לבין סיפוק צרכי מגע, בטחון וקבלה.
אצל אלה הסובלים מהפרעת אכילה כפייתית, אומרת פוריה קורן זילבר. האותות הגופניים והנפשיים מתבלבלים. עבורם רוב המצבים המטרידים בין אם הם גופניים ובין אם הם נפשיים- מתפרשים מיד כרעב למזון. הם יתמודדו איתם באופן אוטומטי על ידי אכילה בולמוסית.
פוריה קורן טוענת, שכאשר איננו מצליחים להיות במגע ולבטא רגשות וצרכים שונים- אנחנו סותמים את התחושות ואת אי הנוחות הנפשית באמצעות אוכל. האוכל במקרה הזה נתפס כמנחם, מרגיע, מפיג ריקנות ומסב את המוקד מרגשות לא נעימים, שקשה לנו להתמודד איתם.
אכילה בולמוסית אם כך, מהווה נורת אזהרה, סימן לכך שיש ללמוד לתרגם את הבולמוס, משפה התנהגותית לשפה ריגשית- מילולית. האכילה הזו מבטאת צרכים לא מסופקים, קושי בזיהויים ובמציאת פתרונות למימושם.
פנייה לטיפול פסיכולוגי, שמלווה בטיפול דיאטני על ידי דיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה, יאפשר להבין את המוטיבציות והגורמים השונים לאכילה הכפייתית ולספק אלטרנטיבות אחרות להתמודדות עם גורמים אלה.
