כספי הסיוע האמריקאי, המשולמים למשרד הביטחון הישראלי מאז תום מלחמת יום הכיפורים, עברו בשנים האחרונות שינוי מהותי, אשר מעורר דאגה מסוימת בתעשיית הביטחון הישראלית. ג׳ואל אלון, מומחה לכספי הסיוע האמריקאי, טוען כי מדובר דווקא בהזדמנות
רבות מדובר על התלות של מדינת ישראל בכספי הסיוע הנדיבים המשולמים על ידי הממשל האמריקאי, מדי שנה ברציפות מאז מלחמת יום הכיפורים. בשלהי תקופת הנשיא אובמה, חתמו ממשלות ישראל וארה"ב על מזכר להסדרת מט"ח הסיוע לשנים 2019-2028. העוקץ בהסכם, היה טמון במעבר הדרגתי של כספי הסיוע, כך שישמשו בלעדית לרכש מתעשיית הביטחון האמריקאית, על חשבון הצטיידות מן התעשייה הישראלית. החשש של גורמים במערכת, הוא שתיווצר תלות ביכולת הייצור והידע של האמריקאים, ומדינת ישראל תאבד מן היכולות והידע שלה בתחום התעשייה הבטחונית. שוחחנו עם ג׳ואל אלון, על מנת להבין מה צפוי לעתידה של תעשיית הביטחון הישראלית, והאם ישנן גם סיבות לאופטימיות.
ג׳ואל אלון: ״הסכם הסיוע מ-2016 אמנם העלה את היקף הסיוע מ-3 מיליארד דולר ל-3.8, אולם מנגד נקבעו בהסכם מגבלות על אופן מימושו. המגבלה הבעייתית ביותר, נוגעת בהיקף ההמרה לשקלים (שהרי כספי הסיוע ניתנים בדולרים) כך שהיקף ההמרה המתאפשר יירד בהדרגה מ-26% ב-2019, ויתאיין סופית ב-2028.
אם נפרוט זאת למספרים אז כתוצאה מן השינויים, למשרד הביטחון נפער בור תקציבי שיקלי בהיקף של מיליארד שקלים משנת 2019, שיגדל לינארית עד קרוב לשני מיליארד שקלים בשנה, בשנת 2028. התקציב השקלי המצומק יוקדש למו"פ והצטיידות במערכות רגישות, כשמנגד, צף צורך אקוטי למצות ככל האפשר את מט"ח הסיוע לשמירת היקפי ההצטיידות הנדרשים לצה"ל. כתוצאה, מתפתח איום קיומי על עתיד התעשיות הביטחונית בישראל״.
אפקט הקורונה
אם הצרות התקציביות של משרד הביטחון בפגיעה בכספי הסיוע אינן מספיקות, הגיע משבר הקורונה הנוכחי והוסיף דאגות למכביר. לפי ג׳ואל אלון, מחקר עדכני של קרן המטבע העולמי מעריך צניחה של 5.9% בתל"ג האמריקאי בשנת 2020 ושל 7.55% באירופה. כמו כן, הסחר הבינלאומי צפוי לצנוח 11%.
כלומר, גם ארה״ב תקצץ בתעשייה הביטחונית שלה?
ג׳ואל אלון: ״לא בהכרח, יש כאן הרבה פוליטיקה. הלובי החזק של התעשיות הביטחוניות בארה"ב מול הממשל, יכולתן לייצר מקומות עבודה בלו"ז קצר ומרוץ החימוש מול סין, כל אלו יתרמו לכך שכנראה לא תהיה פגיעה משמעותית בתעשיית הביטחון האמריקאית. לגבי כספי הסיוע לישראל לעומת זאת, אם תהיה פגיעה בכלכלה, עשוי להיווצר לחץ בקונגרס האמריקאי להאיץ את קצב הפחתת היקפי ההמרה, בכדי להראות לקהל בוחריהם שהם עושים הכל להבטיח מקומות עבודה בארה"ב״.
מה לגבי התעשייה בישראל?
ג׳ואל אלון: ״בעקבות הקורונה, ממשלת ישראל צפויה להסיט תקציב מביטחון לבריאות ורווחה. מעט התקציבים שכן יוקצו לעידוד הצמיחה בתעשייה, ינותבו לתעשיות ההיי-טק, ביו-טק, תקשורת, תחבורה ותרופות, ולא לתעשיות הביטחוניות, מה שיביא לדילול נוסף בקופת משרד הביטחון. כמו כן, החלק הארי מן המחזור של התעשיות הביטחוניות בארץ מגיעות מיצוא. בעקבות הקורונה והמשבר הכלכלי שנוצר בעקבות התפשטות הוירוס, סדרי העדיפויות במדינות היעד צפויות להשתנות: פחות יבוא ביטחוני, ויותר פיתוח יכולות עצמאיות לעידוד תעסוקה בבית״.
האור בקצה המנהרה
ג׳ואל אלון: "בסיטואציה הקשה, מסתתרת הזדמנות העשויה לנטרל את האיומים ולהביא לצמיחה. לא לשכוח, כי כספי הסיוע אמנם יינתנו בדולרים עם פחות אפשרות להמרתם לשקלים, אולם תקציב הסיוע יגדל. משום כך, למשרד הביטחון נוצר אינטרס חזק לפיו תעשיות הביטחון הישראליות, תעברנה את הייצור עבור צה"ל לארה"ב, בתקווה שהרווחים מפעילות זו יזינו את מאמצי הפיתוח המקורי שימשיכו להתבצע בארץ״.
״כמובן שלא הכל פשוט״, אומר ג׳ואל אלון: ״המדיניות בארה"ב ובישראל קובעת למשל כי נדרש סיווג בטחוני לייצור רכיבים לתעשיות צבאיות. מדובר באתגר לחברה הנערכת להעברת ייצור לארה״ב. עם זאת, לא מעט חברות ישראליות כבר קפצו על העגלה, ומצאו דרכים להשתמש בכספי הסיוע בכמה שיטות.
שיטה אחת למשל, היא רכישות ומיזוג: חברת אלביט רכשה מספר רב של חברות אמריקאיות ואיחדה אותן תחת דגל Elbit Systems of America. זו חברה אמריקאית לכל דבר, עם הסכם ביטחוני מיוחד מסוג SSA עם הממשל, המעניק לה סיווג ביטחוני על אף הבעלות הזרה. פעילותה העסקית מגיעה לסדר גודל דומה לזה של אלביט ישראל. שיטה נוספת היא תמלוגים: חברת רפאל העבירה את הייצור של טילי ׳תמיר׳ (משמשים ל'כיפת ברזל') לחברת רייתיאון, המפוצה במט"ח סיוע.
שיטה נוספת היא צמיחה אורגנית: חברת אלתא (בבעלות התעשייה האווירית) הקימה חברת בת אלתא צפון-אמריקה (ENA). צמיחתה של ENA נתמכת על שני אדנים: הראשון הוא ייצור תת-הרכבות למערכות 'כיפת ברזל', 'מעיל רוח' ואחרות, המשולבות באלתא בהרכבה הסופית לקראת מסירה לצה"ל. השני, טיפוח ופיתוח מערכי הנדסה ושיווק, המספקים פתרונות מותאמים לצרכי זרועות הביטחון בארה"ב, על בסיס טכנולוגיות שמקורן באלתא ישראל. כבר בשנת 2018, הציגה ENA רווחיות וצבר הזמנות של 200 מיליון דולרים, תוך כדי החזר כלל הלוואות הבעלים״.
התמודדות עם אתגר העברת ייצור
על אף ״האמריקאניזציה״ של החברה בישראל, עדיין קיימים פערי תרבות בעולם העסקים בין המדינות. בנוסף, כאמור, ישנו קושי עקב המגבלות הנוקשות של שתי הממשלות בהקשר לסיווגים ביטחוניים בכל הנוגע למו"פ וייצור בטחוני. העברת ייצור ביטחוני לארה"ב הוא אתגר רב-מימדי, המחייב עמידה בסדרה מורכבת של חוקים, נהלים והגבלות.
ג׳ואל אלון: היצרניות הגדולות נערכו כאמור מבעוד מועד, וכעת מוכנות להרחיב את פעילותן ולהציע למשרד הביטחון נתחים גדולים יותר ממרכולתן במט"ח סיוע. מנגד, ספקיות קטנות ובינוניות שטרם נערכו לעידן החדש, יידרשו לעבור מסלול ארוך ויקר לפני שיוכלו להתמודד על מכרזים דולריים. למרביתן, קרוב לוודאי, אין כעת את הזמן, האיוש והתקציב הנדרשים להגיע ליעד זה.
משום כך, דרך מומלצת לצמצום רמת החיכוך ו״החלקת התהליך״, תהיה הוצאת ניהול פרויקט העברת הייצור למומחה שהתמחה בנושא, חי בשתי התרבויות, ומכיר לעומקן את המגבלות של הממשלות בשני צדי האוקיינוס. בסופו של יום, תשומה זו תאיץ ותוזיל את המהלך ותניב תשואה נאה להשקעה בה״.
